בשיחות הרבות שלי עם בעלי ובעלות עסקים, וגם בשיח המקצועי שלי עם נדב, אני נתקל שוב ושוב באותו קושי אקוטי שמשתק מנועי צמיחה של עסקים נפלאים. בעלי עסקים יודעים בדיוק מה הם צריכים לעשות כדי להצליח, ובכל זאת – הם פשוט לא עושים את זה.

במאמר הזה אני רוצה לקחת אתכם צעד אחד קדימה אל תוך הפרקטיקה. אני לא כאן כדי לדבר איתכם בסיסמאות, אלא כדי להעניק לכם את הכלים המעשיים ביותר להתמודדות וניצחון על הדחיינות המקצועית והאישית שלכם. אם אתם מוצאים את עצמכם דוחים משימות שוב ושוב, אומרים לעצמכם "מחר אני אטפל בזה" רק כדי לגלות שמחר הגיע ומצאתם תירוץ חדש – המאמר הזה נכתב במיוחד עבורכם.

למה אנחנו באמת דוחים? השורשים העמוקים של הדחיינות בעולם העסקי

כדי שנוכל לפתור את בעיית הדחיינות בעסק שלכם, אנחנו חייבים ללכת טיפה אחורה ולהזכיר לעצמנו על מה באמת יושבת הדחיינות הזו. בבסיס שלה, הדחיינות אינה נובעת מעצלנות או מחוסר ארגון. הניסיון שלי מראה שהדחיינות יושבת על פחדים עמוקים: החשש הכבד מכישלון, הפחד להצליח, והפחד הגדול מכולם – הפחד מאי-ודאות.

כבני אדם, אנחנו יצורים שלא אוהבים להתנהל במצבי אי-ודאות. לא נוח לנו שם. תחשבו על ארגונים גדולים שהמהות שלהם היא תפקוד מלא במצבי אי-ודאות קיצוניים, כמו צה"ל או השב"כ. הארגונים הללו פועלים בתוך אי-ודאות מתמדת, אך האדם שעובד בתוך השב"כ נמצא בוודאות מוחלטת לגבי התפקיד שלו והצורך שלו להתמודד עם אותה אי-ודאות חיצונית. לעומת זאת, כשזה נוגע לאי-ודאות האישית והעסקית שלנו, אנחנו חווים חוסר נוחות קיצוני שגורם לנו לקפוא במקום.

בואו נסתכל על דוגמה קלאסית שאני רואה יום-יום: בעל עסק חדש שפותח את העסק שלו. הוא יודע בצורה הברורה ביותר שהוא צריך עכשיו לפרסם בפייסבוק, להעלות תכנים לאינסטגרם ולחשוף את עצמו בפני קהל לקוחות פוטנציאלי. אבל במקום לעשות את זה, הוא אומר לעצמו: "מחר, מחר אני קודם כל אטפל במשימות X, Y ו-Z". מגיע מחר, והוא אומר: "לא, היום בדיוק אני עם הילד, זה לא מתאים". והדבר הזה נמשך ונמתח לאורך שבועות וחודשים.

כדי להתחיל בתהליך של מה שאני מכנה בגאווה "גמילה מדחיינות", הצעד הראשון והחשוב ביותר הוא להבין את הפחדים הללו ולא לברוח מהם. גמילה מדחיינות היא תהליך קשה, וכל הטיפים שאני מציג כאן דורשים מאמץ אמיתי. אם מישהו בונה על כך שקריאת מאמר או צפייה בפודקאסט ישנו את חייו בין רגע ללא עבודה קשה, הוא עשוי להצליח רק באופן חלקי מאוד.

התנועה לשחרור הסביבה: איך להפסיק להאשים את המצב ולקחת 100% אחריות

השלב הראשון והבסיסי ביותר בגמילה מדחיינות נקרא לקיחת אחריות. אנחנו יצורים מורכבים מאוד, וחלק מרכזי מהסיבות לכך שאנו דוחים פעולות והחלטות הרות גורל עבורנו הוא שאנחנו פשוט לא לוקחים אחריות מלאה על החיים שלנו. במקום זאת, אנחנו נוטים להפקיד את האחריות הזו בידי אחרים או להאשים את הנסיבות החיצוניות.

בשנים האחרונות הוקמו הרבה תנועות מחאה במדינת ישראל. גם אני הקמתי תנועת מחאה משלי, והיא נקראת "התנועה לשחרור הסביבה". הרעיון מאחורי התנועה הזו הוא פשוט אך עוצמתי: כדי להיגמל מדחיינות, עלינו לשאול את עצמנו בכל רגע נתון – "מה תלוי אך ורק בי?" – ולשחרר לחלוטין את הסביבה מהאשמה.

אם אני דוחה את שינוי הקריירה שלי, את פתיחת העסק שלי או את השיווק שלו, זה לא בגלל מקום העבודה הנוכחי שלי, זה לא בגלל הבוס, זה לא בגלל המצב הפוליטי וזה לא בגלל המלחמה. השאלה האמיתית שאני צריך לשאול את עצמי היא: מה אני צריך לעשות, שחלק זה תלוי אך ורק בי, כדי לשנות את המצב שבו אני נמצא כרגע?

זה נשמע קל על הנייר, אך בפועל זה קשה מאוד. אנשים שרוצים לשנות קריירה או לפתוח עסק יגידו מיד: "כן, אבל יש עכשיו מלחמה, זה לא הזמן", או "הילד שלי קטן, זה לא הזמן המתאים". בואו נסתכל על העובדות בצורה הגיונית: אנחנו נמצאים, לצערנו, כבר כמעט שלוש שנים במלחמה, ולפני כן עברנו שלוש שנים של קורונה. בסך הכל, מדובר בשש שנים רצופות של אי-ודאות קיצונית במדינת ישראל. האם במהלך שש השנים האחרונות אנשים לא החליפו מקומות עבודה? האם הם לא פתחו עסקים? כנראה שכן. אז למה לי זה לא מצליח?

הסיבה לכך היא שהפעולה עצמה היא מורכבת. להחליף מקום עבודה או להזניק עסק זה לא עניין של מה בכך; יש כאן ניהול סיכונים רגשי, משפחתי וכלכלי עמוק. אבל חלק עצום מהשיח הפנימי שלנו על דחיינות מנסה להפיל את התיק על סיבות חיצוניות.

עיקרון השחרור ושיעור המרתון שלי: להתמקד רק במה שבשליטתנו

כשאנחנו נמנעים מלהעלות מחירים בעסק, אנחנו אומרים לעצמנו שזה בגלל המצב. אבל האמת היא שאנחנו נותנים משקל יתר למתחרים שלנו או לחשש מהצד השני שיגיד לנו "יקר לי". אנחנו מפילים את התיק על הלקוח הפוטנציאלי כי אנחנו לא מסוגלים להכיל את הסירוב הרגשי הזה. כאן נכנס לתמונה עיקרון קריטי שאני קורא לו "עיקרון השחרור".

השחרור הוא הפעולה האקטיבית ביותר של האדם, והיא גם הקשה ביותר לביצוע. קשה לנו מאוד לשחרר מבחינה רגשית את מה שהצד השני חושב, את איך שהוא יגיב או את מה שהוא יעשה. בגלל שאנחנו שקועים במחשבות הללו כל היום, בכל תחומי החיים שלנו, אנחנו נשארים תקועים. אם נצליח לנהל שיח פנימי אמיתי שמתרכז אך ורק במה שתלוי בנו, נוכל לפרוץ את המחסום הזה.

כדי להסביר לכם את זה טוב יותר, אני רוצה לשתף אתכם בחלק משמעותי מהחיים שלי. התחביב הגדול שלי הוא ריצות למרחקים ארוכים – אני מרתוניסט. נחשפתי לספורט הזה בגיל מאוחר יחסית, כשהתחלתי לרוץ בסביבות גיל 38 או 39. כיום, אני כבר אחרי עשרה מרתונים מלאים, ועבורי זו דרך חיים של ממש.

כשמדברים על הכנה למרתון, מדובר על עבודה קשה וממוקדת של חודשים ארוכים. נניח שהגדרתי לעצמי מטרה ברורה: לרוץ את המרתון ב-4 שעות בדיוק. בפועל, התוצאה לא תמיד יוצאת בדיוק 4 שעות – לפעמים זה 4:05, ולפעמים 3:58. כשאני שואל אנשים למה לדעתם זה לא יצא בדיוק על הדקה, הם מיד אומרים לי: "זה בגלל מזג האוויר באותו יום", או "זה בגלל שרצת עם המון אנשים מסביבך שהפריעו לך".

אני אומר להם: לא. זה נכון שיש תנאים חיצוניים, אבל בסופו של דבר זה אני. אני זה שהיה צריך לרוץ את הזמן הזה, והפעולות שאני עשיתי לאורך חודשי האימונים ובמהלך הריצה עצמה הן אלו שהובילו לתוצאה. בריצה שלי, אני מתרכז אך ורק במה שאני צריך לעשות כדי לסיים את המרתון בצורה הטובה ביותר, ולא במה שהרץ שלידי עושה, גם אם הוא עוקף אותי או מהיר ממני בהרבה. גם כשיורד עליי גשם זלעפות – שזה גורם חיצוני לחלוטין – אני לא אומר "בגלל הגשם אני לא מצליח". אני שואל את עצמי: "מה אני צריך לעשות עכשיו, בתוך הגשם הזה, כדי להמשיך לרוץ?".

בעולם העסקי, תחשבו על אותם עצמאים ועצמאיות שאני מאמן, שעובדים מול חברות וארגונים גדולים. אתם לא מבינים כמה עצמאים במדינת ישראל עומדים פשוטו כמשמעו עם האצבע על מקש ה-Enter, כשהצעת המחיר שלהם כבר מוכנה לחלוטין, והם פשוט לא מסוגלים ללחוץ ולשלוח אותה. הם חוששים כל כך שהגוף בצד השני יגיד להם "זה יקר לנו, תודה רבה, אנחנו הולכים למישהו אחר". לקיחת אחריות על עצמנו היא קשה, אבל אם תצליחו להביט באומץ במראה, להפסיק להאשים את הסביבה ולהתמקד ב-100% שנמצא בידיים שלכם – אתם תצליחו לטפל בדחיינות הזו בצורה יסודית.

עזרה היא עוצמה, לא חולשה: הטיפ האסטרטגי החשוב ביותר שלי עבורכם

אם יש טיפ אחד שהוא בעיניי ערך עליון, משהו מז'ורי שיכול לשנות את מסלול החיים והעסק שלכם, הוא הכלל הבא: עזרה היא עוצמה ולא חולשה.

קשה לכם? אתם לא מצליחים להתגבר לבד על החשש, על הפחד או על הסיטואציה העסקית התקועה שאתם נמצאים בה? תכניסו עזרה לחיים שלכם. למה לכם לעשות את הכל לבד? זהו נתון עצוב ומצחיק כאחד: ככל שהאדם מתבגר, הוא הופך להיות פחות פתוח לקבלת עזרה מאחרים. רק בשלב מאוחר יותר, לרוב אחרי גיל 50, אנשים נפתחים מחדש לקבלת סיוע.

עזרה לא חייבת להגיע רק מאנשי מקצוע בתשלום. היא יכולה להגיע מהסביבה הקרובה שלכם – מאחיכם, מאחותכם או אפילו מהשכן שלכם. לפעמים אנשים נתקלים בקושי טכנולוגי או עסקי ויודעים היטב שהשכן שלהם מצוין בתחום הזה, אבל הם לא יעזו לבקש ממנו עזרה כי הם מרגישים שזה יציג אותם באור חלש. בעיניי, אדם שמסוגל לבקש עזרה ממישהו אחר נמצא בשיא עוצמתו.

אני רוצה לתת לכם דוגמה אישית קטנה על עצמי. אני מחשיב את עצמי כמי שטוב מאוד בהכנת מצגות. אני שולט בפאוור פוינט בצורה מעולה, ועמדתי על במות מכובדות מאוד במדינת ישראל. הכנתי בעברי מצגות לרמטכ"ל, לראש הממשלה והשתתפתי בדיונים רבים בכנסת. כשפרשתי מהשירות הציבורי והתחלתי לפעול כבעל עסק עצמאי שמרצה מול קהלים ומעביר סדנאות, הבנתי שיש מישהי שמעצבת מצגות בצורה הרבה יותר טובה ומקצועית ממני.

לא נתתי לאגו שלי לנהל אותי ולא אמרתי "אני אעשה את זה לבד". הרגשתי שבעולם העסקי המצגות שלי לא מספיק חדות, ולכן פניתי למעצבת מצגות מקצועית ואני משלם לה כסף עבור העבודה הזו. בזמן שהיא עוזרת לי ומכינה עבורי את המצגות, אני יכול להתקדם ולעבוד על הדברים שבהם אני הכי טוב. אין לי שום סיבה להתבייש בזה.

זה נכון לגבי מעצבת מצגות, וזה נכון באותה מידה לגבי פנייה למטפל, מטפלת, מאמן או מאמנת. כשאתם חלשים, אתם מתביישים, נסגרים בתוך עצמכם ונשארים עם הקושי לבד. כשאתם חזקים, אתם מבינים שגיוס עזרה יקדם אתכם מהר יותר.

אני יודע שחלק מהאנשים שקוראים את המילים הללו נכנסים כעת ללופ מחשבתי ואומרים לעצמם: "אם אני אבקש עזרה מאבא שלי, מאשתי או מחבר, אני אתפס כחלש. אולי הם יגידו לי לא? אולי הם יחשבו שאני לא מספיק טוב במה שאני עושה?". החשש הזה קיים גם כשקשה לנו בזוגיות או בעסק ואנחנו נמנעים מלשתף חבר קרוב בגלל החשיפה הרגשית. אנחנו מעדיפים להישאר עם הקשיים בתוך עצמנו, לא לישון בלילה ולשלם מחירים כבדים מאוד.

אני חווה את זה כל הזמן עם אנשים שמגיעים אליי. נכון, זה המקצוע שלי ואני מתפרנס מזה, אבל אני שואל אתכם: למה להישאר לבד עם הסבל הזה? זה עולה לכם הרבה יותר בטווח הארוך.

שיטת הניצחונות הקטנים: איך לבנות תחושת מסוגלות צעד אחר צעד

אני מאמין גדול מאוד בקונספט של ניצחונות קטנים. אם אתם סובלים מדחיינות כבר כמה שנים טובות, מרגישים מתוסכלים מעצמכם ולא מצליחים להניע את העסק שלכם קדימה, אל תנסו לכבוש את האוורסט ביום אחד. תנו לעצמכם מטלות ופעולות שנמצאות במדרגות הקושי הנמוכות ביותר.

בואו נחזור לרגע לסיפור המרתון שלי. אם אתם רוצים לרוץ מרתון אבל פוחדים מהמרחק העצום, אל תירשמו למרתון מיד. תתחילו בלנסות לרוץ 3 קילומטרים בלבד. תרוצו את המרחק הזה במשך חצי שנה, תתרגלו אליו, ואז תנסו לעלות ל-10 קילומטרים.

לפעמים שואלים אותי מהו אושר. בעיניי, אושר הוא לא אירוע חד-פעמי ענק, אלא צירוף של הרבה מאוד ניצחונות קטנים ורגעים קטנים של שמחה והצלחה שמצטברים יחד לתחושה שלמה אחת של ניצחון. החיים תמיד דורשים מאיתנו איזון, ואין אדם שמאושר בכל רגע נתון על הכל. אך כאשר אנחנו מצליחים לחבר מספר רב של רגעים קטנים של הצלחה, השלם שנוצר הוא תחושה חזקה של מסוגלות עצמית.

כאשר אתם חווים הצלחה קטנה, אתם מיד רוצים עוד. אחרי שעברתם את משוכת ה-3 קילומטרים, אתם נהיים רעבים ל-5 ול-10 קילומטרים. המושג הזה נקרא "תחושת מסוגלות". כשאתם רואים במו עיניכם שאתם מסוגלים לבצע משימה קטנה שפחדתם ממנה, משהו בתוככם משתנה ואתם אומרים לעצמכם: "וואלה, איזה קטע. בחיים שלי לא חלמתי שאני אהיה מסוגל לעשות את זה".

כדי להתחיל ליישם את תחושת המסוגלות הזו בעסק שלכם כבר היום, אני ממליץ לכם לפעול לפי העקרונות הבאים:

• פירוק המשימות הגדולות (כמו בניית קמפיין שיווקי שלם) לתתי-משימות קטנות ופשוטות מאוד לביצוע, כמו כתיבת פוסט אחד קצר או בחירת תמונה.
• חגיגה מודעת של כל ניצחון קטן – אל תזלזלו בשום פעולה שביצעתם, גם אם היא נראית לכם פעוטה. עצם הלחיצה על כפתור השליחה היא הניצחון שלכם על הפחד.
• התמדה בפעולות קטנות לאורך זמן כדי לייצר הרגל יציב, במקום לנסות לעשות הכל בבת אחת ואז להתעייף ולקפוא שוב.

אני תמיד מציג את עצמי באמינות ובגובה העיניים: יש דבר אחד שאני גרוע בו לחלוטין – אני לא קוסם. אני לא מבין בקסמים, ואני לא אוהב אמירות או הבטחות של "בוא אני אפתור לך את זה צ'יק-צ'ק והכל יעבור". גמילה מדחיינות היא עבודה קשה עבור כולנו. גם עבורי. כשאני צריך לטפל בעצמי, אני עושה זאת ויש לי מטפלת אישית שאני נעזר בה, ואני גאה בזה מאוד. אם המאמן לא יתאמן בעצמו, איך הוא יוכל לאמן אחרים?

חלק מהאנשים שמגיעים אליי לקליניקה עושים זאת כי מישהו קרוב אליהם, כמו בן או בת הזוג, עזר להם להבין – לפעמים קצת בכוח – שהגיע הזמן לקחת אחריות על החיים שלהם ולהכניס עזרה. הם מבינים שהניסיונות שלהם להתמודד לבד עם הקריירה, העסק או מערכות היחסים פשוט לא עובדים, והם סובלים, לא ישנים בלילה ורוצים לשים לזה סוף.

אל תחכו לכאפה השנייה של החיים, שהיא תמיד כואבת ומחירה יקר בהרבה מהכאפה הראשונה. קחו אחריות על החיים שלכם כמה שיותר מוקדם. אם ניסיתם לבד וזה לא הלך – זה הזמן לפנות, להכניס עזרה לחיים שלכם ולהוביל את השינוי שאתם כל כך ראויים לו.