מרוץ החיים - על אופטימיות והבחירה באושר

כולנו רוצים אושר, אנו משקיעים מאמצים פנימיים אדירים בכדי למצוא אושר.
לעתים, נדרש עושר בשביל להגשים אושר ולעתים העושר הוא האושר.
בעצם, ניתן לשאול באותה מידה, מהי הצלחה?

אם נביט אל מרוץ החיים שלנו בצורה אובייקטיבית, ככל שניתן, נמצא כי החיים מזמנים לנו אתגרים מהיום שנולדנו ועד שנעזוב כאן.

לעתים החיים מאתגרים אותנו באתגרים שהמביט בהם מהצד אומר- איזה אושר?! על מה הוא מדבר? – על אלימות?, על מחלות?, על עוני?, על מריבות?, על פרדות?, על חוסר תעסוקה?, על אין אהבה?, על זוגיות שלא מגיעה?, על ילדים שאין לנו ועל ילדים שחלו, על איזה אושר מדובר?

החיים מאתגים. זה לא "משפט של מאמנים" אלו הם החיים. יש כאלה שגורלם הביא עליהם הרבה ימי קושי וצער, יש כאלה שעולמם דחוק וכיסם ריק. יש כאלה שחווים חולי ומוות סביבם ויש אנשים רעים בעולם.יש.
מרוץ החיים כמרוץ מרתון.

המאמר נכתב 24 שעות לאחר שהתייצבתי על קו הזינוק למרתון המלא הראשון בחיים שלי. אספר לכם מה זה אומר לרוץ מרתון.

לרוץ מרתון זו בראש ובראשונה החלטה. החלטה פנימית כי אתה רוצה להשיג יעד. ומה קורה בסוף המרוץ? תמונת ניצחון, שעון שמראה כי רצת 42.2 ק"מ וחיוך אחד ענק של אושר. זהו. בשביל זה לעבוד 3 חודשים ועוד X שעות על מסלול הריצה?

לרוץ מרתון, זה אומר להתכונן במשך מספר חודשים, כאשר גם הגוף חווה מדרגות עומס. זה אומר להתמודד עם יתר מטלות החיים ולדעת לאזן בינהן (5-6 אימונים בשבוע). זה אומר הקשבה והמון רגעים שבהם אין גרם של אושר, רק כאב.
לעתים, כבר בשלב ההכנות, יש פציעות, יש תקלות, יש מחלות אבל...יש חלום, יש יעד.

וריצת המרתון עצמה, בעיקר לאנשים שזהו לא הספורט המקצועני שלהם, היא מראה למרוץ החיים. אתה יוצא אל הדרך דרוך, מתרגש, מעורבל מחשבות על יצליח/לא יצליח ומתחיל לרוץ.

זה מתחיל בסדר מבחינה פיזית אך הראש עובד כל הזמן - כמה עבר?, כמה נשאר?,מה יהיה בשעה הרביעית לריצה?, ואם אפול?, ואם ידחפו אותי?. האם אזכור לשתות?, ואם ואם ואם ואם.

לעתים יש שיבושים בריצה, חלקם שאנו גורמים (בריצה שלי, ירדתי ממסלול הריצה בכדי לקחת בקבוק מים משולחן הבקבוקים ועיקמתי את הרגל...עוד לא עבר חצי מרוץ ואני צועק "איי!! – ואז מה עושים? אצליח?) ואז מגיעות דקות טובות, רגעים של התרוממות רוח, גם מהסביבה המעודדת, אך בעיקר מהשיחה הפנימית שמתחזקת, איזה שיר טוב באוזניות. ככה חולף לו הזמן.

"הקיר" - כולם מדברים על "הקיר". מי שרץ מרתון יודע ושומע הרבה על "הקיר". פחות או יותר בק"מ ה-36 למירוץ נמצא הקיר. הקיר הוא מחסום מנטלי ופיזי שאיש אינו יודע להסביר מדוע זה קורה סביב הק"מ הזה (עוד שישה לסיום,חצי שעה ריצה, קצת יותר לחובבנים כמוני) ושם מתנפצים הרבה חלומות. רבים הסיפורים על "משבר הקיר" על כאב שפתאום גובר ועוצר, על דופק גבוה מידי, על אנשים שנופלים, יש מתעלפים, יש העוברים להליכה ויש שלאחר ק"מ מתאוששים וממשיכים.

ויש שלא הרגישו את הקיר, הם "הביטו לו בעניים" ואמרו- אני אצליח! אין קיר.
ומרוץ החיים...מירוץ החיים כמרוץ המרתון. יש בו קשיים וימים עצובים, יש בו צער וכאב, יש חולי ומחסור, אך יש בהם, יש בהם בחיים, המון אושר.
"גם אם אתם חושבים שאתם יכולים וגם אם אתם חושבים שאתם לא יכולים, בשני המקרים אתם צודקים" (משפט של הנרי פורד)

המשפט הזה, הוא הדרך הטובה ביותר בעיני להסביר מהי אופטימיות וכיצד כולנו יכולים לחוות אושר. לחיות חיים אופטימיים זה עניין של בחירה, החלטה שמקבלים. זה לא מבטיח לנו חיים קלים, לא משריין לנו קיצורי דרך, לא מבריא חולים ולא מחייא מתים, גם לא מסדר לנו אהבות וילדים.

אני מאמין כי כל אחת ואחד מהקוראים מאמר זה יכול/ה להתבונן על החיים בדיוק משתי האפשרויות שקיימות במשפט של פורד.

אנשים שבחרו לחיות מתוך אופטימיות אמיתית- בטוח נצליח – הם אנשים שנמצאים בעשייה. הם יודעים וגם חווים אכזבות וכשלונות אך הם עושים, עושים מעשים שיביאו את האושר שלהם.

במרוץ החיים ניתן לייצר אושר פנימי.

כל אחת ואחד יכולים למצוא להם את האושר הפנימי, גם ברגעים של קושי, צער ויגון. לאחד זה ריצה, לאחרת זו חברה טובה, האחת אוהבת ללכת על חוף הים, השנייה לכתוב שירים. יש המוצאים אושר בעבודתם ויש העובדים למחייתם ואת האושר מוצאים בחיבוק חם עם בן/בת הזוג.

מציע כי לכולנו יהיה משהו שמייצר לנו "דלק אושר", "דלק אושר" שאינו תלוי באחר. אושר שמתקיים גם אם מסביב האחרים חושבים שאין, גם אם מסביב החיים מלאים בצער.

טיפ מרכזי להכנת "דלק אושר" שאני מציע:
תעניקו לעצמכם - הגדירו לכם זמן, אפילו כמה דקות ביום, לעשות משהו רק לעצמכם, משהו שמסב לכם, רק לכם אושר. זה יכול להיות אפילו חצי שעה עם עצמכם ומוזיקה טובה, לא חייבים לרוץ אפילו מטר. המנגנון הפנימי שלנו מתוחכם מאוד- לא תדלקו אושר פנימי, גם אתם וגם הסובבים אתכם ישלמו מחיר. לעתים כבד.

הגדירו מטרות אישיות. משהו שאתם חולמים עליו ומעניק לכם אושר פנימי. ההמצלה שלי היא גם לחלום בגדול, אך להתחיל "בקטן" ביחס למצבכם בחיים. לעתים יעד כמו – השנה אקח 3 שיעורי לימוד גיטרה, אלמד נהיגה, אסע לנופש ללילה אחד לבד/עם בן/בת זוג, אצע לבלות עם חבר/ה פעם בחודש. לא צריך יותר מזה בכדי לחוות אושר. לחלומות הגדולים תבנו תכנית. איך? זה כבר ארוך מידי למאמר זה...


"לעתים האושר מגיע דרך דלתות שלא ידעת כלל שהשארת פתוחות..."
                                                                                    (אושו)

 

לקביעת פגישת היכרות 

תנו לעצמכם שעה במתנה
בואו לפגישת היכרות ללא עלות וללא התחייבות
כל הזכויות שמורות לעמי ויסברג 2018 ©  |  עיצוב אתר: Atar2b
©