עמי ויסברג - לוגו

למידה מהצלחות - החמצת חיינו

למידה מהצלחות - החמצת חיינו

לכולנו יש חלומות וכולנו רוצים להצליח. אנו רוצים להתקדם בכלל תחומי החיים, הן במישור האישי והן במישור המקצועי. אנו רוצים להצליח בלימודים, בהורות, בזוגיות, בתחביב, בעבודה או כל פעולה שבחרנו לעשות, רוצים בריאות טובה, רוצים אושר.

נאמר כאן, כבר בהתחלה, כי הצלחה היא עניין סובייקטיבי. לכל אדם תפיסה אישית משלו, מהי הצלחה עבורו ומהו האושר שלו. בדרך אל ההצלחה, תהה אשר תהה, יש רגעים שמצליח לנו ויש גם רגעים שזה לא עובד.

במאמר זה אנתח את תהליך הלמידה מהטעויות והלמידה מההצלחות, אתייחס להבדל בין למידה ארגונית ללמידה אישית ואנסה לזהות את המנוע, מקור המוטיבציה של האדם לעשות שינוי, להשתפר, להתפתח ולהצליח.

הייעוד שבחרתי לי בחיים, כמאמן מנטלי, הקנה לי זכות גדולה, לעסוק בעולם מרתק העוסק במקומות העמוקים ביותר של האדם, בהגשמת חלומות ומתן כלים להצלחה.
מאות האנשים שפגשתי, אלפי השעות שישבתי עם נשים, גברים ונוער לקראת גיוס. עם עצמאים, שכירים, סטודנטים, פורשים וגמלאים, חשפו אותי גם לאנשים הרוצים להגשים חלום, רוצים להצליח אך נשברו בדרך.

אנחנו לא אוהבים לטעות (לחוות אי הצלחה). התחושה הטבעית מחוסר הצלחה היא לא טובה – אכזבה, בושה, תסכול עד כדי ייאוש. אנחנו רוצים ושואפים לכך כי כל דבר שאנו עושים יתבצע כפי שאנו רוצים או שרוצים מאיתנו. אם טעינו, נשמח מאוד להשתפר ולא לטעות שוב. כך, לאורך הדרך, נלמד, נשתפר ונצמח.

האם אנחנו באמת רוצים להשתפר? יש הטוענים שלא! יש אנשים שאינם רוצים להשתפר (במודע או שאינו במודע). ההמתנה "באזור נוחות" מסוים מלמדת כי לא כולם רוצים להשתפר, יש כאלה ש"טוב" להם ככה. יש אנשים שלא רוצים להתקדם בעבודה, לא רוצים שיטילו עליהם מטלות חדשות. יש אנשים שלא רוצים שינוי.

אני סבור קצת אחרת, אני טוען שכולם רוצים להשתפר אך לא כולם מוכנים "לשלם" את מחיר השינוי הנדרש בכדי להשתפר או להצליח. במאמר זה אתמקד במצבים בהם אנו כן רוצים להשתפר, רוצים להצליח ולהתקדם בכל תחום, גם אם לא בכל התחומים.

קיימות גישות רבות כיצד ניתן לקיים תהליך מתמיד של למידה והשתפרות. לאורך השנים סיגלנו לעצמנו את תרבות התחקיר ככלי מרכזי ללמידה (לא אעסוק בכל הסיבות). תחקיר הוא בדיקה של אירוע או תופעה, באופן המאפשר למידה, הפקת לקחים והסקת מסקנות על דרך ההתנהלות העתידית הרצויה. התחקיר נועד ללמידה הן מהטעויות והן מההצלחות.

ההקשר של המילה תחקיר/חקירה מתיישב עם פעולה ביקורתית/שלילית. לדעתי, התרבות הארגונית במקומות רבים, היא תחקור הטעות ופחות תחקור ההצלחה. כך גם אצל האדם. רבים מהאנשים ששאלתי, העידו כי הלמידה מטעות שעשו מניעה אותם קדימה להשתפר ולא לטעות שוב.
כבר מגיל צעיר אנו לומדים להשתפר דרך למידה מטעות. לאורך השנים גדלנו וחונכנו לבדוק מה לא עשינו נכון בהכנת השיעורים ומתן הפתרון לשאלה וכאשר הבנו איך טעינו, תיקנו והשתפרנו, ולא חזרנו על אותה טעות. כך לפחות הציפייה מאיתנו.

בצבא למדנו לתחקר. גוף ביטחוני הוא גוף מרובה בסכנות, חלקן סכנות חיים לאדם הבודד וחלקן סכנות היכולות לסכן קבוצות, אזורים, עמים ומדינות. באופן טבעי, הערך הרב לחיי אדם, פיתח אצלנו תרבות תחקיר מעמיקה בכדי להבטיח כי לא נחזור על טעויות העבר ובכך נקטין היקף נפגעים בנפש שלא לצורך.

גם בעולם היצרני, התעשייתי והטכנולוגי אנו לומדים מטעיות. פיתוח, ייצור, בניה, הרכבה הם תהליכים בהם מושקעים משאבים - כוח אדם, כסף וזמן. בכדי להגביר את האפקטיביות, אנו נדרשים לתחקר כל תקלה בכדי ללמוד ולהשתפר. אנו רוצים אפקטיביות – לייצר יותר תוצר/להביא יותר הישג, בפחות משאבים.

לשמחתי זכיתי להטביע משפט ומאחוריו מהות ומסר: עדיף לשכפל הצלחות מאשר לתחקר כישלונות.
אם הייתי נדרש לניסוח מרחיב יותר הוא יהיה כך: "מוטב ללמוד גם הצלחות, מאשר ללמוד רק מתחקור כישלונות".

במאמר זה אנסה להתמודד עם המתח בין שני התהליכים ולהאיר בזרקור על פינה חשוכה, שאינה מטופלת כראוי, לדעתי, הלמידה מהצלחות.
בכדי להסביר זאת, אעמיק מעט את הדיון על למידה מטעויות

ההנחה הרווחת - למידה מטעויות

מרביתנו לומדים (או מעידים כי אנו לומדים יותר) מטעויות. ליתר דיוק, מרבית הלמידה, נעשית אצל מרבית האנשים, לאחר שארעה טעות. די ברור לנו מה קורה כאשר אנו נכשלים או טועים. אנו רוצים ללמוד מהטעות ולהימנע מהחזרה עליה שוב. כאשר אנו טועים או חווים אי הצלחה, זה גורם לתחושה לא טובה, לתסכול ואכזבה.

"אירועים שליליים בחיינו מעודדים אותנו לחפש בהם משמעות יותר מאירועים חיוביים. אנו מבלים זמן רב יותר בניתוח ראיון עבודה שלא עלה יפה מאשר בזה שהצלחנו בו (מצד המראיין, אגב, נדרשות 3.8 פיסות של אינפורמציה שלילית בכדי לשנות דעה חיובית מעיקרה, אך לא פחות מ 8.8 פיסות של אינפורמציה חיובית כדי לשנות דעה שהיתה שלילית מעיקרה). להטיית השליליות יתרון אחד ברור – היא דוחקת בנו לבחון את עצמנו כדי להבטיח התאמה לנסיבות החיים ובעקבותיה שרידות אישית וחברתית גדולה יותר. אירוע שלילי הוא הזדמנות לצמיחה משמעותית ללא טראומה. "יש סדק בכל דבר" כתב ושר ליאונרד כהן, "כך נכנס האור" ( יעקב בורק, מתוך מאמר שהתפרסם ב"אלכסון" בתאריך 9/1/14).
 
ההבדל בין הלמידה הארגונית ללמידה האישית

הלמידה הארגונית

ארגון מטיב לשפר תהליכים כאשר המיקוד הוא בתחקור ולמידה מטעויות וכישלונות. הסיבה המרכזית לכך היא "הארגון", "המערכת", "השיטה". שם פחות באים לידי ביטוי היבטים רגשיים (לכאורה) וניתן בקלות יחסית, להפיק לקח ולהטמיע אותו דרך הוראות, נהלים, בקרה ומעקב. לדוגמה, אם מצאנו כי אנו, בעלי הסופרמרקט, מפסידים 200 אש"ח בשנה על השארת עגלות קנייה ללא נעילה, נפתח מנגנון נעילה לעגלות ובכך נקטין אובדן/גניבת עגלות ונצמצם נזקים ונמנה עובד שיאסוף את כל עגלות שהושארו ללא השגחה. כלומר, השיטה, המערכת (הפרוצדורה, לא עלינו) מסייעת בהשתפרות. אם מצאנו כי רבים ההורגים בתאונת אופניים הם נפגעי ראש, נחוקק חוק המחייב חבישת קסדות ונורה למשטרה לאכוף אותו.

ארגון יכול לשפר תהליכים, לצמוח ולהרוויח, כאשר הוא מתחקר כישלונות ומפיק לקחים. גם כאשר הופקו הלקחים מתחקור הכישלונות ניצב בפני הארגון האתגר של יישום הלקחים ומניעת הטעות החוזרת, לא אעסוק כך במאמר זה היות והסיבות לטעות החוזרת רחבות והפתרונות ומנגנוני הבקרה עוד יותר.
 
הלמידה האישית

מסקרן לדעת מדוע אדם שטעה, חזר שוב על הטעות. לעתים מדובר בטעות קלה ולעתים בטעות שעלולה לעלות בחיי אדם, אז מדוע אנו חוזרים על הטעות שלנו או של אחרים? לפני שאענה על השאלה, נציין מספר דוגמאות בהם המערכת עושה תהליכים בכדי להשתפר והאדם, הפרט, מתקשה.
בכל שנה נהרגים מאות ונפצעים אלפים בתאונות דרכים. המדינה כארגון העל, הגופים העוסקים בנושא זה, מתחקרים לעומק, פעמים רבות, את הסיבות לכישלון. לעתים הלמידה מהתאונות שהתרחשו מייצרת פתרונות העוסקים בתשתית, בטכנולוגיה, באכיפה וענישה, בשיטור והרתעה ולמרות זאת, אנו כפרטים בתוך הקבוצה, משתפרים מעט מאוד. אנו רואים בחדשות על הסיבות שהובילו לתאונה – הגורם האנושי הוא המכריע- ועדיין לא לומדים. מדוע?
לעתים אנו צועקים על מישהו, מנסים להבין מדוע עשינו זאת (מתחקרים) מבינים מה הסיבה ומנסים להימנע ממנה בפעם הבאה ואז...שוב צועקים, מדוע?

הקושי של האדם בתחקור ולמידה מטעויות וכישלונות נובע מסיבות רבות, אלו כמה חשובות שבחרתי לציין:

  • אנו לומדים מטעות כדי להשתפר ולצמוח אך אנו לומדים מטעות כי אנו חוששים להיכשל שוב. הפחד מכישלון עלול להביא לדיכוי יצר הצמיחה ומשם לדחיינות. דחיינות היא מחסום צמיחה משמעותי ואתם יכולים למצוא מידע רב על הנושא במאמרים אחרים המתפרסמים באתר האינטרנט שלי.
  • פחד מכישלון נשען גם על מצב הישרדותי. אדם לא רוצה לטעות במקום העבודה בכדי שלא יפטרו אותו. בעל עסק לא רוצה לטעות בכדי שהעסק לא יפסיד או ייסגר. אנו מנסים ללמוד ככל שניתן מטעויות עבר בכדי למנוע אותן אך המחשבה על אפשרות לכישלון תוביל לכך שנעז פחות ולא נרצה להשתפר.
  • אי הרצון לחוות אי הצלחה הינו גורם משתק. כאשר אדם לא יצליח מספר פעמים, ינסה להשתפר שוב ולא יצליח, ינסה ללמוד ולא יצליח ליישם, הוא עלול להתייאש, להפוך למתוסכל ולחדול לעשות. יישאר באזור הנוחות ויחדל לנסות.
  • אובדן ביטחון עצמי - אדם העסוק רק ובעיקר בלמידה מטעויות עשוי לאבד את האומץ. האומץ לשנות, האומץ לנסות. תחושת התסכול והאכזבה בכל פעם מחדש, מייסרת אותו ומונעת צמיחה.
  • אמונות שליליות/פסימיות כגורם לחזרה על טעות – אדם שיאבד את הביטחון העצמי לנסות שוב. ואם הבטחון העצמי נמוך והוא הגיע למצב כי הוא חייב לנסות או לבצע שוב (כי קיבל הוראה) הוא עלול לשכנע את עצמו (פסימי) כי גם בפעם הבאה יכשל וזו בדיוק התוצאה שיקבל. כשלון.


אני מלווה עשרות רבות של אנשים בשנה, עומד ומרצה בפני מאות ומוכר כ"ד"ר לדחיינות". אני מקדיש לחקר הדחיינות זמן ומחשבה רבים. אני מלווה עשרות בעלי עסקים בשנה ופוגש את הלמידה מטעויות וכישלונות כל יום. הסיבות המנטליות שציינתי כאן, הן הגורם המרכזי לאי הצלחה עסקית, לפער העצום בחוסן המנטלי, המוביל לסגירה של אלפים רבים של בתי עסק בשנה.
אם כך, מדוע אני מבקש את שכפול ההצלחות?
הסיבה היא ההחמצה! אנו מחמצים הזדמנויות אדירות לצמיחה והתפתחות אישית וארגונית דרך חווית ההצלחה.

האדם ביקורתי מטבעו ובעיקר כלפי עצמו. האדם כאדם, לומד טוב (לכאורה) דרך בירור תוצאות שליליות. אם זה היה פשוט כפי שמוצג כאן, אז בתי הכלא היו ריקים מעבריינים החוזרים אל הפשע השני, השלישי וכו. כמות הטעויות כתוצאה מ"הגורם האנושי" בתאונות בכלל, היתה בירידה. אך לא כך.

לתפיסתי, האדם מתקשה ללמוד ולהשתפר (רק) מתחקור של טעויות וכישלונות בשל ההיבטים המנטליים. אדם שנצרבת בו תודעת כשלון או טעות, ינסה להשתפר. אך חוסר הביטחון העצמי, האמונות השליליות והפסימיות שנטמעים בו, עשויים להשיב אותו על טעותו. כי הוא לא יודע והוא לא מאמין שיצליח.

ואם הצליח, יראה בכך אירוע בודד, שלא ניתן ללמוד ממנו ולכן לא ישאף להשתפר ואף יזניח את הניסיון. כאשר אדם מתכנן לרדת 5 ק"מ ממשקלו וכל שבוע כושל, הוא מתקשה לעשות זאת לאורך זמן, היות וכל תחקור של כישלון יוצר תסכול נוסף וחוסר אמונה כי יצליח בפעם הבאה. ואז, כאשר הוא נכשל שוב, הוא אומר לעצמו "צדקתי! אין טעם לנסות שוב". כלומר, לאחר כישלון אנו נדרשים לשינוי התנהגותי וזה מורכב וקשה לנו, גם לאחר שלמדנו והפקנו את הלקח מהטעות.
 
ברקע מאמר זה, פוסט שהעליתי בנושא בפייסבוק. מעניין מאוד היה לקרוא כי רבים מתייחסים להצלחות כמובן מאליו ולכן לא מצליחים לראות בהצלחה משהו שניתן ללמוד ממנו. וזו הסיבה למאמר זה, הצלחות אינן דבר מובן מאליו, הן יוצאות מגדר הרגיל!

מוטיבציה

הדיון בנושא מעלה שאלה בתחום המוטיבציה. האם החשש להימנע מטעות מגביר את המוטיבציה להצליח או חווית ההצלחה היא המנוע האמיתי.
נדרש לתת מקום גם למוטיבציה הנבנית מסדרה של חוויות שליליות כאשר היעד העומד לנגד העניים הוא "המנוע" שדוחף את האדם. חניך בקורס טייס, אדם המתכונן למרתון או איש ברזל, הציבו לעצמם מטרות המחייבות דרך קשה וארוכה. במעלה הדרך, הם יעשו טעויות, ישלמו מחירים ודרך הלמידה ושיפור הטעות, עד כדי אי חזרתה כלל, היא מנוע המוטיבציה הכי גדול עבורם. כלומר, כאשר המטרה נעלה, תסכים לספוג כישלונות רבים בדרך.

אני טוען כי הצמיחה המשמעותית אצל האדם והארגון מתרחשת כאשר זה מצליח! אנו חווים הצלחה, זה גורם לאושר, מעלה את הבטחון העצמי (גם בקרב מנהלי העסק/ארגון) ומסייע לכולנו להעז יותר, לקחת סיכונים (מחושבים בהקשר הפעולה) ולפרוץ גבולות.

לא חלמתי בחלומותיי הוורודים ביותר כי אדם כמוני, שלא אהב לרוץ אף פעם, גם כאשר היה מפקד לוחם עשרות שנים, יצליח לרוץ עשרה ק"מ. כאשר זה קרה, צעקתי מאושר!!! חזרתי על הפעולה והאמנתי כי אני מסוגל לעוד. על קו הסיום של ריצת חצי המרתון הראשון צרחתי מאושר ועיני ברקו מהתרגשות, כי זה הצליח.

כאשר סיימתי את המרתון הראשון בחיים שלי, בכיתי. בכיתי מהתרגשות שרובה נובעת מהשיח הפנימי, אני, עמי, רץ מרתון מלא, לא יאמן, ידעתי שזה יצליח כי הצלחתי לרוץ גם את ריצות המכינות, אז עכשיו, כאשר הביטחון העצמי גבוה, יש מוטיבציה לעוד אחד (והוא באמת כבר בדרך...).

המוטיבציה המתוארת כאן היא בדיוק המוטיבציה שתגרום לארגון לגדול ולהרחיב פעילות, לעסק לקלוט עובדים ולהיכנס לתחומים נוספים או להגדלת השירות. המוטיבציה מלמידה מהצלחות תוביל סטודנטים ללמוד טוב יותר, להעמיק את הלימודים ולשפר את ההישג.

ג'ודוקה ילמד מהטעויות שעשה וישוב אל מזרן הקרב. אך המנוע האמיתי לחזרתו למזרן הוא זיכרון הניצחונות שלו. הוא יודע שבעבר הצליח והוא יכול להצליח שוב. כאן המקום לציין כי הלמידה מטעות ואי חזרה עליה היא הצלחה אדירה בפני עצמה ויש לתת לה במה רחבה יותר בתהליך הלמידה. יופי!!! יישמת את הלקח והשתפרת! חווית הצלחה! נהדר, תבדוק מה גרם לך להצליח.

אני מציע כי תתקיים למידה גם מהצלחות. אדם שעשה פעולה טובה יחזור ויעשה אותה שוב ואף יגדיל לעשות. אני רואה בכך מנוע אדיר לצמיחה. כאשר ילד או ילדה מקבלים במבחן באנגלית ציון 80 מתוך 100, אני מציע לשבת איתם גם על 8 התשובות הנכונות וללמוד מה עבד להם, מה הצליח שם שניתן לעשות/לשכפל אותו גם ביתר המבחנים (הרגלי למידה, טכניקה, סביבת למידה, הקפדה על דרך כלשהי, ההכנות וההתנהגות בזמן המבחן, אכלו או לא, שתו, היו בשירותים לפני ועוד, הן הצלחות שניתן לשכפל).

כך גם בסביבה עסקית. הארגון יכול להשתפר לאחר שהפיק לקח מכישלון. העובדים בארגון צריכים ללמוד גם מההצלחות שלהם. יתכן ובעל עסק מצא כי הוא נכשל שוב ושוב בהגשת הצעות מחיר. הוא מנסה להשתפר, מסתייע באנשי מקצוע ויועצים, אבל אין בשורה. אם רק יישב עם עצמו וינסה לקחת מספר הצלחות שהיו לו, ינסה ללמוד מה הצליח לו – היכן היה כאשר שלח, כמה היה ממוקד, האם הכיר את מחירי השוק, האם היה קשוב לצרכים של המזמין/לקוח, מה היו המילים שבחר להשתמש וכל כך הצליחו לו, מה עבד שם??? כי זה הצליח – היה לומד מההצלחה ומשכפל להצלחות רבות נוספות.

ואם נחזור לרגע אל הארגון, כאשר אנו עוסקים בעובדי הארגון, יש לתת משקל גבוה גם ללמידה דרך הצלחות, לצד הלמידה מטעויות. אדם עם ביטחון עצמי, יכולת התמודדות עם אכזבות, בעל חוסן מנטלי, יידע ללמוד מהצלחות ולהשתפר גם בתוך הארגון. אדם שחושש מכישלונות בארגון, רגיל ל"אווירת תחקיר" יחשוש להעז, יחזור על טעותו ויפוטר או יטעה שוב ושוב.

כפי שמצוין בקטע של יעקב בורק, קשה יותר ללמוד מהצלחות. ארגון צריך מעט מאוד כישלונות בכדי להשתפר והמון הצלחות כדי להיפרד מהפחד מכישלון. האדם הוא מורכב יותר. אם לא ילמד מהצלחות, יתקשה להשתפר.

לסיכום, מדובר בכלים שלובים. לדעתי, אנו צריכים לתת משקל רב יותר, לשכפול ההצלחות במקביל ללמידה מטעות או כישלון.
ככל שהכשל נוגע להתנהגות האנושית, כך גובר הצורך בלמידה גם דרך הצלחות. למידה מהצלחה מאפשרת צמיחה. אולי אם נלמד את האדם איך אפשר לעבור נסיעה ברכב ללא שימוש בטלפון בזמן נהיגה, דרך חווית ההצלחה - לא הפסדתי כלום כאשר לא עניתי, לא כעסו עליי, לא הפסדתי עסקה, לא הענישו אותי, אלא הצלחתי לסיים את הנסיעה ללא שימוש בנייד – אולי אז נצליח לחנך את האדם כי זה כייף ומצליח לא לשחק בנייד בזמן נהיגה ובכך נציל חיים.
אדם שינתח את ההצלחות שלו בראיון עבודה – ינסה להבין כיצד התכונן, מה עשה לפני, מה היו דברי הפתיחה, מה הצליח בשיחה – ימצא מקום עבודה מהר לא פחות מאדם המנסה כל הזמן להשתפר מהטעיות שעשה בראיונות העבודה הקודמים.

סוף דבר

הסיבה המרכזית לכתיבת מאמר זה היא הרצון העז והשאיפה העמוקה שלי לעזור לאנשים לחוות הצלחה ואושר. הדרך אל האושר, באשר הוא, רצופה אתגרים, כישלונות והצלחות. ראשיתה של הדרך היא בצורך לעשות שינוי. ושם בחרתי להיות עבור אחרים. לעזור להם להוביל את השינוי ולהפנות את תשומת ליבם להצלחות כל כך רבות שאנחנו חווים כל יום.

"מרבית האנשים רואים שינוי כאיום ולא כאתגר. הם רואים אותו כהרסני למוכר ולנוחיותו, במקום לראותו כיוצר של החדש והמלהיב" (נידו קוביין)
 
תודה מיוחדת לחבריי הטובים, פרופסור גלעד רביד, אונ' בן גוריון ורביב מלמד, מנכ"ל "שמיים וארץ" שהיו שותפים מלאים לחשיבה ולכתיבת מאמר זה.

שתפו את המאמר באמצעות:

אני ניצחתי
06 Jun, 2021
הניצחונות הגדולים שלנו באמת הם הרגעים שבהם ניצחנו את עצמנו. ניצחנו את חוסר האמונה בעצמנו לעשות דברים ולהצליח בחיים. כמה פעמים אמרתם לעצמכם "אני לא אצליח בחיים", "זה גדול עליי", "אין סיכוי שאמצע זוגיות
עדיף לשכפל הצלחות מאשר לתחקר כישלונות
06 Jun, 2021
אנחנו מצוינים בתחקור הכישלונות והתקלות שלנו ככלי לשיפור. האם זו הדרך היחידה בכדי להתקדם בחיים? לא! אני מאמין כי התבוננות על פעולות שהצליחו לנו בעבר ושכפולן היא מנוף עצום לצמיחה
מדוע אנו דחיינים
06 Jun, 2021
היום אני מתקשרת, טוב לא, מחר! , אני יודע שאני צריך לעשות שינוי, מחר מתחיל. עזוב, אם יקרה ככה וככה אז אני עושה את זה - כולנו דחיינים, כל אחת ואחד דוחה משהו. בואו נבדוק מהי דחיינות ומה עושים איתה
הצג מאמרים נוספים
Share by: